ש”ק פר’ במדבר, כ”ד אייר, מבה”ח סיון
1:30 – התוועדות.
לפני השיחה הראשונה פנה הרבי אל הרב יוסף סלומון (מנכ”ל משרד הדתות באה”ק) ושאל אותו מדוע אינו אומר “לחיים”? הוא ענה שלא נתנו לו, והרבי אמר לו: “איר זעט ניט אויס אַ שעמעדיקער (=אינך נראה ביישן)…”.
הרבי פתח בביאור עניינו של חודש השלישי, המתברך משבת זו: “שלישי” מורה על הכרעה וחיבור של שני עניינים וזה נעשה ע”י נתינת התורה הפועלת חיבור מציאות העולם עם אלקות. התורה פעלה גם אחדות בנ”י, “כאיש אחד בלב אחד” ומכאן הוראה שכדי לפעול אחדות ושלום א”א להשאר בד’ אמות שלו, אלא יש לצאת ולמצוא יהודי הנמצא ברה”ר, לפעול עליו להתכונן לקבלת התורה וע”י כך לאחד אותו עם כלל ישראל.
בין שיחה זו לשאחרי’ פנה הרבי שוב לרב סלומון ואמר לו בחיוך: “בכזה תוקף מנהל אתה משרד?”, כן סימן הרבי להרב לוי ביסטריצקי מצפת שעמד למטה, שיעלה לבמה.
בשיחה השני’ הוסברה ההוראה מקביעותו של חגה”ש בשנה זו ביום רביעי, בו נתלו המאורות. ההוראה: עבודתו של יהודי היא “להאיר על הארץ” ע”י “שני המאורות הגדולים” – התורה שבכתב ותושבע”פ.
מאמר (כעין שיחה) ד”ה “וידבר וגו’ שאו את ראש וגו'”.
בשיחה השלישית, שאל בפרש”י בנושא סדר מנין שבטי ישראל: בלקלוי”צ ובפרקי אבות (ה, יב). אח”כ שאל בשיעור ביומי ברמב”ם בעניין מעלת מצות מזוזה.
בהמשך הזכיר הרבי את סיום ספר ה”מדע” ברמב”ם שנערך בטברי’ – מקום מנוחתו של הרמב”ם – וכן נתן ה’ בלבם ללמוד במעמד זה מתורתו של אדה”ז ולערוך התוועדות במקום, ממנה הובא לכאן “משקה”. הרבי אמר שייתן ה”משקה” למי שארגן זאת והביא ה”משקה” לכאן, כדי לחלק ממנו לכל המשתתפים בהתוועדות זו, ועי”כ לקשרם בהתוועדות הנ”ל. הרבי נתן את בקבוק ה”משקה” להרב לוי שי’ ביסטריצקי.
אח”כ ביקש הרבי להכריז אודות ה”מלוה מלכה” לטובת המוסד “פרי” הדואג לסיוע לבנ”י ש”מאחורי מסך הברזל” וכן על המסיבה של מוסד החינוך “אהלי תורה” במוצ”ש הבא, והזכיר כי כדאי לחלק מהמשקה שייתן תיכף ומיד (ביום השבת) מפני קדושת השבת – שלא יראה כמכין משבת ליום חול.
הרבי נתן בקבוק משקה להרב שנ”ז הלוי שי’ שגלוב לאחר שמזג לכוסותיהם של כמה מהמתעסקים בזה – עבור המוסד “פרי”; בקבוק משה להרב מיכאל שי’ טייטלבוים – עבור המוסד “אהלי תורה”. לאחר מכן הורה לר”ל ביסטריצקי שייתן לאביו מהמשקה.
לאחר חלוקת המשקה התחיל הרבי לנגן “והריקותי לכם ברכה”.
בשיחה הרביעית ביאר את העניינים בפרש”י, פרקי אבות, ברמב”ם ובלקולוי”צ.
בסיום עורר הרבי על המנהג להביא את ילדי ישראל, ואפילו הקטנים ביותר לבית הכנסת לשמיעת קריאת עשרת הדברות, בנוסף לכך הורה לערוך כינוסים של ילדי ישראל כהכנה לחגה”ש.
הרבי רמז לחזן לנגן “יהי רצון… שיבנה ביהמ”ק”, ולאחר מכן התחיל לשיר “ניעט ניעט ניקאַוואָ”.